בין השנים 95-96 היו לי 2 דיסקים באוסף - האוסף האדום והאוסף הכחול של קוקה קולה.
בקיץ של שנת 96 התחלתי לעבוד בתחנת הרדיו "קול הנגב" ליד קופת חולים כללית הגדולה בבאר שבע. תוך זמן קצר מוניתי לאחראי התקליטיה - חדר קטנטן עם כ150 דיסקים, רובם סינגלים. גם שם שכנו אחר כבוד 2 האוספים של קוקה קולה. אני זוכר את אלה גוטמן, יאיר נגיד ועוד תקליטנים מפורסמים מבאר שבע באים לשדר תוכניות. הסתכלתי עליהם בהערצה - זה מה שרציתי לעשות כשאגדל, רדיו. אני זוכר את צ'יקו הקוסם מגיש תוכנית עם חידון נושא פרסים. אף אחד מהם לא השתמש בתקליטיה שלי. רק ניסים קינן, כתב קול ישראל בדרום, האמין ביכולות שלי ונתן לי לערוך את תוכנית הבוקר שלו. השבועות עברו ואני קודמתי בזכות הקשר הטוב עם ניסים קינן להגיש ספיישל על אריק איינשטיין. בקול עייף ואדיש דיברתי אל המיקרופון באולפן ואנשים התקשרו לתוכנית כדי לאחל ד"ש לבן החייל שלהם שבכלל לא נמצא באיזור השידור של "קול הנגב". כל זמן עבודתי בתחנה החזיקה אותי התקווה שניסים קינן יתקשר לדלית עופר וידאג לי לפרוטקציה בגלי צה"ל. לניסים קינן הייתה עוזרת בשם אופירה אסייג שהתעניינה בספורט וכולם ריכלו שיש לה רומן עם קינן הנשוי - עליי בכל אופן היא לא זרקה מבט, למרות שהגנתי עליה בחירוף נפש מול הסיפורים האיומים אודותיה. רגע השיא שלי בתחנת הרדיו היה כאשר ביקשו ממני להתקשר לברי סחרוף ולהקליט אותו אומר משהו על נהיגה זהירה. התקשרתי בסביבות 10 בבוקר, קול צרוד ומוכר עונה לטלפון. בגמגום ניסיתי להסביר לברי סחרוף מי אני ומה אני רוצה. "שנייה רגע, חכה על הקו אני הולך להביא את הקפה", אמר ברי. חיכיתי על הקו והוא לא חזר. הגיבור שלי שכח אותי על הקו. את הכסף על ניהול התקליטיה מעולם לא קיבלתי מרשות השידור והפרוטקציה של ניסים קינן לא הכניסה אותי בשום אופן לגלי צה"ל.
אין לי פואנטה לסיפור הזה, חוץ מהנחמה שנוסטלגיה מעוררת בי, והאוסף הזה, בעריכת סמדר שיר, שהוא מופת לטעם רע. טוב אולי חוץ מפאלפ והקרדיגנס.
בקיץ של שנת 96 התחלתי לעבוד בתחנת הרדיו "קול הנגב" ליד קופת חולים כללית הגדולה בבאר שבע. תוך זמן קצר מוניתי לאחראי התקליטיה - חדר קטנטן עם כ150 דיסקים, רובם סינגלים. גם שם שכנו אחר כבוד 2 האוספים של קוקה קולה. אני זוכר את אלה גוטמן, יאיר נגיד ועוד תקליטנים מפורסמים מבאר שבע באים לשדר תוכניות. הסתכלתי עליהם בהערצה - זה מה שרציתי לעשות כשאגדל, רדיו. אני זוכר את צ'יקו הקוסם מגיש תוכנית עם חידון נושא פרסים. אף אחד מהם לא השתמש בתקליטיה שלי. רק ניסים קינן, כתב קול ישראל בדרום, האמין ביכולות שלי ונתן לי לערוך את תוכנית הבוקר שלו. השבועות עברו ואני קודמתי בזכות הקשר הטוב עם ניסים קינן להגיש ספיישל על אריק איינשטיין. בקול עייף ואדיש דיברתי אל המיקרופון באולפן ואנשים התקשרו לתוכנית כדי לאחל ד"ש לבן החייל שלהם שבכלל לא נמצא באיזור השידור של "קול הנגב". כל זמן עבודתי בתחנה החזיקה אותי התקווה שניסים קינן יתקשר לדלית עופר וידאג לי לפרוטקציה בגלי צה"ל. לניסים קינן הייתה עוזרת בשם אופירה אסייג שהתעניינה בספורט וכולם ריכלו שיש לה רומן עם קינן הנשוי - עליי בכל אופן היא לא זרקה מבט, למרות שהגנתי עליה בחירוף נפש מול הסיפורים האיומים אודותיה. רגע השיא שלי בתחנת הרדיו היה כאשר ביקשו ממני להתקשר לברי סחרוף ולהקליט אותו אומר משהו על נהיגה זהירה. התקשרתי בסביבות 10 בבוקר, קול צרוד ומוכר עונה לטלפון. בגמגום ניסיתי להסביר לברי סחרוף מי אני ומה אני רוצה. "שנייה רגע, חכה על הקו אני הולך להביא את הקפה", אמר ברי. חיכיתי על הקו והוא לא חזר. הגיבור שלי שכח אותי על הקו. את הכסף על ניהול התקליטיה מעולם לא קיבלתי מרשות השידור והפרוטקציה של ניסים קינן לא הכניסה אותי בשום אופן לגלי צה"ל.
אין לי פואנטה לסיפור הזה, חוץ מהנחמה שנוסטלגיה מעוררת בי, והאוסף הזה, בעריכת סמדר שיר, שהוא מופת לטעם רע. טוב אולי חוץ מפאלפ והקרדיגנס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה