היום של התקוות, היום של ההבטחות, היום של היציאה השבועית לפורום בבאר שבע - יום שישי הגיע סוף סוף. יום לפני הגעתי הביתה, אחרי עוד שבוע מתסכל בחברת 60 בנות, מבסיס "מחוה אלון" בצפון שם הייתי בעיצומו של קורס חוי"ה, אשר הגיע כמעט לסופו המיוחל בו הפכתי למש"ק חינוך בצה"ל. הייתי עייף מדי ליציאה למסיבת החמשוש חיילים בפורום ושמרתי כוחות ליום המחרת.
ישבתי בתפילת יום שישי בבית הכנסת הטוניסאי משועמם כרגיל ורק חיכיתי לרגע בו אגיע הביתה לארוחה ואחר כך אתארגן ליציאה. בתום הארוחה המשפחתית התחלתי את הטקס הקבוע בו הורדתי את הכיפה, לבשתי את הג'ינס הבהיר, נעלתי את נעלי הדוקטור מרטינס הכחולות והוספתי את חולצת הטי שירט השחורה עם הדפס הפריזמה הצבעונית מדארק סייד אוף דה מון להשלמת הלוק. נעמדתי מול המראה וריססתי דיאודורנט של אדם על בתי השחי שלי. התגלחתי והשארתי כרגיל טיפה זיפים מתחת לשפה התחתונה. מרחתי על שערי כמות יפה של ג'ל שוורץ ומשכתי אחורה לקוצים קטנים ושובבים. השפרצתי סי קיי 1 על הצוואר והייתי מוכן ליציאה. הסתכלתי על עצמי והייתי מרוצה. דבר אחד היה חסר לי להיכנס לאווירה - הפשלתי מכנסיים לקחתי את הסבון נקה 7 ומרחתי קצת על הידיים, התיישבתי על שפת האמבטיה והתחלתי לאונן כשבראשי מלכת היופי של באר שבע לשנת 1998.
כרגיל בימי שישי הלכתי להיפגש עם חברים בבית של מיקי וחנן. תומר, פיני ומשה הגיעו מצד הבנים, לימור וליאת האחיות היפות הגיעו מצד הבנות. הייתי מאוהב בשתיהן אבל יותר בלימור. התוכנית שלהן הייתה שאשנה את שמי לדניאל, כי חיים זה לא שם משהו. שתינו קצת והקשבנו ללהיט דונט ספיק של נו דאוט. אחר כך יצאנו להליכה הארוכה לשתות קפה הפוך ב"פוקו-לוקו" בעיר העתיקה. היה מאד משעמם שם עד שהגיע הרגע המתאים להתחיל בצעידה לפורום, שהיה בעמק שרה באיזור התעשייה של העיר.
אחרי הליכה של חצי שעה הגענו למועדון. התור בכניסה היה ארוך והסלקטורית הייתה קשוחה אבל נכנסנו. מועדון גדול עם כמה חללים, לייזרים צבעוניים מכל כיוון, פליקרים מסנוורים, עשן ממכונות וסיגריות ומוסיקת להיטי דאנס בביפיאם גבוה התנגנה בעוצמה.מעל הכל רקדו באקסטזה רקדניות בתחתוני עור בתוך כלובים שנתלו מן התקרה. הזמנתי שנדי ב17 שקל מהברמנית ותוך שלושה שלוקים התחלתי להרגיש יותר ביטחון. הלכתי לרקוד והצטרפתי ללימור על הרחבה, ברקע התנגן שיר שאהבתי של גאלה. עשיתי את הצעדים המוזרים שלי לאותה תקופה ככה עם הידיים למעלה כן כאלה וגם העזתי להזיז קצת את התחת. מסביב הסתכלו עליי מוזר אבל המשכתי לרקוד עם חיוך על הפנים. התקרבתי ללימור והצעתי לה בפעם הראשונה בחיי אם אפשר להזמין אותה לשוט. היא הסכימה. על הבר הקפצנו טקילה עם ספרייט ומייד נגסנו בפלח לימון. בדרך חזרה לריקודים היא החזיקה לי את היד. התרגשתי. רקדנו עוד מחייכים ואז לפתע היא התחילה להשתעל. אחותה ניגשה אליה לראות מה קורה. היה לה התקף אסטמה והן יצאו החוצה לקחת שאיפת ונטולין.
הן לא חזרו ואני נותרתי לבד במועדון כי גם את שאר חבריי לא ראיתי יותר. המוסיקה המשיכה ומסביבי המוני צעירים רוקדים, הייתי כבר שיכור ממש אחרי עוד שוט של טקילה וניסיתי לחייך למישהי ולרקוד לידה. ואז בא החבר שלה. אני כבר לא זוכר הרבה מאותו ערב אבל אני זוכר שראיתי כוכבים בעיניים מהסטירה שהוא נתן לי. הלכתי הביתה, מרחק של שני קילומטר דרך חול פודרה ואספלט שמנוני, עצוב וכואב. עוד יום של תקוות התברר כיום של אכזבות.
ישבתי בתפילת יום שישי בבית הכנסת הטוניסאי משועמם כרגיל ורק חיכיתי לרגע בו אגיע הביתה לארוחה ואחר כך אתארגן ליציאה. בתום הארוחה המשפחתית התחלתי את הטקס הקבוע בו הורדתי את הכיפה, לבשתי את הג'ינס הבהיר, נעלתי את נעלי הדוקטור מרטינס הכחולות והוספתי את חולצת הטי שירט השחורה עם הדפס הפריזמה הצבעונית מדארק סייד אוף דה מון להשלמת הלוק. נעמדתי מול המראה וריססתי דיאודורנט של אדם על בתי השחי שלי. התגלחתי והשארתי כרגיל טיפה זיפים מתחת לשפה התחתונה. מרחתי על שערי כמות יפה של ג'ל שוורץ ומשכתי אחורה לקוצים קטנים ושובבים. השפרצתי סי קיי 1 על הצוואר והייתי מוכן ליציאה. הסתכלתי על עצמי והייתי מרוצה. דבר אחד היה חסר לי להיכנס לאווירה - הפשלתי מכנסיים לקחתי את הסבון נקה 7 ומרחתי קצת על הידיים, התיישבתי על שפת האמבטיה והתחלתי לאונן כשבראשי מלכת היופי של באר שבע לשנת 1998.
כרגיל בימי שישי הלכתי להיפגש עם חברים בבית של מיקי וחנן. תומר, פיני ומשה הגיעו מצד הבנים, לימור וליאת האחיות היפות הגיעו מצד הבנות. הייתי מאוהב בשתיהן אבל יותר בלימור. התוכנית שלהן הייתה שאשנה את שמי לדניאל, כי חיים זה לא שם משהו. שתינו קצת והקשבנו ללהיט דונט ספיק של נו דאוט. אחר כך יצאנו להליכה הארוכה לשתות קפה הפוך ב"פוקו-לוקו" בעיר העתיקה. היה מאד משעמם שם עד שהגיע הרגע המתאים להתחיל בצעידה לפורום, שהיה בעמק שרה באיזור התעשייה של העיר.
אחרי הליכה של חצי שעה הגענו למועדון. התור בכניסה היה ארוך והסלקטורית הייתה קשוחה אבל נכנסנו. מועדון גדול עם כמה חללים, לייזרים צבעוניים מכל כיוון, פליקרים מסנוורים, עשן ממכונות וסיגריות ומוסיקת להיטי דאנס בביפיאם גבוה התנגנה בעוצמה.מעל הכל רקדו באקסטזה רקדניות בתחתוני עור בתוך כלובים שנתלו מן התקרה. הזמנתי שנדי ב17 שקל מהברמנית ותוך שלושה שלוקים התחלתי להרגיש יותר ביטחון. הלכתי לרקוד והצטרפתי ללימור על הרחבה, ברקע התנגן שיר שאהבתי של גאלה. עשיתי את הצעדים המוזרים שלי לאותה תקופה ככה עם הידיים למעלה כן כאלה וגם העזתי להזיז קצת את התחת. מסביב הסתכלו עליי מוזר אבל המשכתי לרקוד עם חיוך על הפנים. התקרבתי ללימור והצעתי לה בפעם הראשונה בחיי אם אפשר להזמין אותה לשוט. היא הסכימה. על הבר הקפצנו טקילה עם ספרייט ומייד נגסנו בפלח לימון. בדרך חזרה לריקודים היא החזיקה לי את היד. התרגשתי. רקדנו עוד מחייכים ואז לפתע היא התחילה להשתעל. אחותה ניגשה אליה לראות מה קורה. היה לה התקף אסטמה והן יצאו החוצה לקחת שאיפת ונטולין.
הן לא חזרו ואני נותרתי לבד במועדון כי גם את שאר חבריי לא ראיתי יותר. המוסיקה המשיכה ומסביבי המוני צעירים רוקדים, הייתי כבר שיכור ממש אחרי עוד שוט של טקילה וניסיתי לחייך למישהי ולרקוד לידה. ואז בא החבר שלה. אני כבר לא זוכר הרבה מאותו ערב אבל אני זוכר שראיתי כוכבים בעיניים מהסטירה שהוא נתן לי. הלכתי הביתה, מרחק של שני קילומטר דרך חול פודרה ואספלט שמנוני, עצוב וכואב. עוד יום של תקוות התברר כיום של אכזבות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה