פליט מגן עדן

בקיץ 2009 התחלתי לעבוד כמלצר ב״חומוס גן עדן״, חומוסייה שפתחו שלושה פליטים מדארפור - חסן, מוחי ואדם. הם היו נחמדים מאד, לבביים, אופטימים ובוסים הוגנים. עצם קיומו של המקום כעסק שפתחו פליטים מדרום סודאן היה מהפכני בעיניי. עד אותו יום ראיתי את ה״שחורים״ רק מול ברז מים, כיור וערימות כלים לא נגמרות, בעבודות שלי כטבח בכל מיני מקומות, והנה אני רואה אותם אמנם עדיין שוטפים כלים אך לפחות בעמדה ניהולית ואחראית, כשהם מותירים מלצריות דוברות עברית לשמש להם כפה, מול הקהל ההולך וגדל של שוחרי החומוס שלהם.
החומוס היה טעים, גם הפול והמנה הסודאנית, ואפילו לימדתי אותם להכין פלאפל מוצלח. הם היו אסירי תודה על המתנה שהבאתי להם. ״יו ברינג אס פלאפל״ מוחי היה אומר לי כשעיניו מנצנצות. הייתה אווירה חופשית ולא לוחצת בזמן העבודה שם. 

אבל הסף יכולת שלי לשרת אנשים כבר מזה זמן התקרב לקיצו. שנאתי את זה, אחרי שנים של שירות לקוחות בברים ובתי קפה. יום חם מאד אחד, אני מזיע ומת לגמור כבר את המשמרת, נכנסה קבוצה של שמונה בחורים לבושים בגדי קיץ, עם תרמילים ורובים, חיילים בחופשה או משהו כזה. לא היה לי כח להתמודד עם המצב. הם חיברו שולחנות והתיישבו, ניגשתי אליהם וביקשתי שיעברו לשבת בחוץ כי אני לא יכול לעבוד עם כל הנשקים האלו מול העיניים שלי. הם הביטו בי בתימהון ואמרו אבל אנחנו רוצים מזגן. אמרתי להם, ״מצטער, אתם עושים לי רע בעיניים עם הנשק שלכם״. הם נעלבו, סיננו קללה או שניים והלכו מהמקום.

חסן, צפה בכל הסיטואציה ולא הבין מה קרה. הסברתי לו והוא עדיין לא הבין : ״וואי דיד יו טולד דם טו גו? דיס איז מיי ביזנס! אנד יו טולד דם טו גו!״. הסברתי לו על הסלידה שלי מצבא, מנשק, ציפיתי שבתור פליט של מלחמה איומה הוא יבין על מה אני מדבר. בו בזמן שהוא די המום מסתכל עליי, נכנס איזה נער שמן, תייר צרפתי צרוב שמש בלי חולצה, פונה אליי ומבקש תפריט בעודו מגרד בביצים שלו. לא יכולתי לשאת את המחזה ואמרתי לו: ״תראה איך אתה פונה אליי! נראה לך שאתה מקבל ממני משהו בצורה הזו!". הנער הלך וחסן המשיך להסתכל עליי קצת המום. הוא לא הבין מה קורה ב״גן עדן״ שלו.

בערב לפני המשמרת הבאה, חסן התקשר אליי ואמר לי שדיבר עם מוחי, ״ווי ת׳ינק דאט יו דונט וונט טו וורק וויב אס.. יו הב פרובלם וויב גאנס אנד יו פילינג סיק וון יו סי דאם.״ שמעתי את העצב בקולו, ״יו ברינג אס דה פלאפל, באט דונט קאם טומורו, איט וויל נוט בי גוד פור יו״. אמרתי לו נכון, אתה צודק, ״גוד לאק וויב יור גרייט חומוס״. ונפרדנו לשלום. 

עברתי שם לאכול עוד פעמיים שלוש מאז ותמיד קיבלתי במתנה צלחת עם הפלאפל שלימדתי אותם להכין. החומוס נסגר לפני כמה זמן ובמקומו יש איזה פיצוציה גדולה, את חסן ומוחי לא ראיתי יותר ושמעתי שאדם מת בתאונת דרכים בדרום סודאן. עם חיילים ונשקים ובכלל שירות אנשים יש לי בעיה. אני לא עובד יותר בעבודות כאלה, לשמחתי הרבה. דבר אחד אני גאה להגיד, אני חיים ויטלי מהגדוד העברי, דרום תל אביב, פוטרתי בידי פליטים. 

הנה ממבו סודני
http://www.youtube.com/watch?v=xYJ5cKSX748